האם מותר למעסיק, או לבעל עסק למנוע מעובד/לקוח להיכנס בשערי עסקו עם נשק שאותו נושא כדין?
שעת ערב, הטלפון מצלצל. על הקו – מ', מנכ"ל אחת החברות שמייצג המשרד. הלה עסוק בסיפור על עובד בשם א', אשר הוציא לאחרונה רישיון לנשיאת נשק ומתגורר ביפו.
א', החל מגיע עם נשקו האישי, אותו נושא כדין, למקום העבודה. ברם, אחת מעובדות החברה ניגשת לממונה עליה ומבקשת ליידעו כי הימצאות כלי נשק בסמוך אליה מפחידה אותה ומשרה עליה מתח.
בנוסף, החברה – בינלאומית, הכפופה לתקנון המתייחס באופן מפורש לנשיאת כלי נשק במקום העבודה ומגדיר, באופן עמום יש לומר, כי עובד יהא רשאי לשאת נשק בהתאם למדיניות החברה כפי שתיקבע מעת לעת ובכפוף לעמידה בתנאים הנדרשים (סוגיה הדורשת התייחסות כשלעצמה).
אם כן, מה עלינו לומר?
האם גוברת זכותו של המעסיק לנקוט בפררוגטיבה שייבחר, על פני חירותו של העובד לשאת נשק ולהגביר את בטחונו האישי (לא כל שכן בשעת מלחמה)?
האם הגבלת זכותו של העובד לשאת נשק חושפת את המעסיק לתביעות, נזיקיות לדוגמה, ככל וחלילה ייגרם לעובד נזק כתוצאה מכך שלא נשא נשק, או מהן ההשלכות הפוטנציאליות כתוצאה מפגיעה בעובדים אחרים בין כתלי בית העסק כתוצאה משימוש בכלי הנשק?
האם, בנסיבות הענין, מוטלת על המעסיק חובה לספק לעובד חלופה, דוגמת עבודה מהבית/אפשרות להפקיד את נשקו בבית מסחר וכיוצא באלה?
כיצד השאלה הזו מתיישבת עם המציאות הקשה במדינה, וכיצד היינו עונים על השאלה בהיבט המוסרי?
אם כן ולמרבה האירוניה, עסקינן במקרה בו דין דה יורה שונה מדין דה פקטו.
במהלך הייעוץ, נדרש המשרד לדוק במספר חוקים והלכות, החל מחוק כלי היריה, תש"ט-1949, ממשיך בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 ובחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 וכלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (המשקף, בין היתר, את הזכות לחיים והזכות לבטחון).
אם כן, מה לדעתכם ייעץ המשרד ל-מ'? מוזמנים לשתף בתגובות.
בברכת המשך שבוע שקט,
עומר ליבנה, עו"ד
